אודות
השבעה באוקטובר הוא אירוע מכונן בהיסטוריה היהודית, בהיסטוריה של מדינת ישראל ויתכן שאף בהיסטוריה המודרנית הכללית, בעקבות גלי ההדף של הטבח ותוצאותיו.
עוצמתו הטראגית של אותו יום נורא עולה באופן משמעותי על אירועים טראגיים אחרים דוגמת פרעות קישינב או מאורעות תרפ"ט בחברון שנחרטו עמוקות בהיסטוריה היהודית והשפיעו עליה.
אבל בניגוד לאותם אירועים ששיקפו את מצוקתו וחולשתו האיומה של העם היהודי בתקופת הגלות, הרי שהשביעי באוקטובר, על כל נראותו,
שיקף את יכולתו של העם היהודי, בפעם הראשונה מזה אלפיים שנה, להפגין גבורה כבר בזמן האסון ולהשיב מלחמה אכזרית כנגד מבקשי נפשו.
למחרת השבעה באוקטובר, כאשר מדינת ישראל מוכת הלם ויגון, וענן אבל שחור וכבד מרחף מעל הארץ, החלו כבר להראות ברחבי אירופה וארה״ב הפגנות תמיכה של פלסטינים וארגוני שמאל בפשעי החמאס. בנקודה זו היה ברור שהכחשת הטבח היא עניין של זמן קצר בלבד. אותה תרבות שהולידה מתוכה את המעשים הברבריים של החמאס ואת התמיכה בהם, זו גם אותה תרבות שמובילה כבר שנים את הכחשת השואה ורצח ששת מיליוני היהודים, וממילא היא נעדרת כל מעצור מוסרי מינימלי ביחס להכחשת אירועי השביעי באוקטובר.
אם כן, עוצמתו של השבעה באוקטובר בהיסטוריה היהודית ובו בזמן הניסיון הנואל להכחיש או לגמד אותו, מולידים חובה היסטורית לתעד את אירועי אותו היום, לאגד אותם ככל שניתן, לאסוף כל פיסת מידע ותוכן ולספר את כל מה שניתן לספר על מה שהתרחש באותו יום נורא. בכך גם יונצחו הסיפורים האישיים של כל האנשים שהיו חלק מאותו יום, אם כקורבנות בעל כורחם, אם כלוחמים עזי נפש שזרקו את עצמם אל תוך קו האש, ואם כגיבורים מזדמנים ששמו את נפשם בכפם במטרה להציל חיים של אחרים.
שמי יובל בלומברג. נשוי ואב לחמישה. תושב הרצליה. איש היי טק ומחבר הספר ״מלכודת אוסלו״.
יומיים לאחר השביעי באוקטובר, התחלתי ללקט כל תמונה וסרטון שעלו ברשתות החברתיות, במטרה להבטיח ששום פרט לא ילך לאיבוד. תוך כדי פעולת האיסוף שנמשכת מאז, התחילה פעולה סיזיפית של קיטלוג התכנים, מיונם וחיבורם לפי נושא (סיפור, מיקום, אדם וכיו״ב). כאן נעזרתי (ועדיין נעזר) ללא הרף במאמרים, תחקירים וכתבות שפורסמו על ידי כלי התקשורת השונים.
לצידי במלאכה, הצטרפה חוי ויספיש, תושבת ירושלים אישה חרדית, נשואה ואמא לשלושה ילדים, ובעלת עסק לבניית אתרי אינטרנט ומיתוג עסקים- STUDIO MOMENTUM
