פירסומים נוספים על סיפור הגבורה של ירון מאור:
הסיפור כפי שפורסם במקור ראשון:
ירון מאור, תושב ניר־עוז. ניהל קרב מול מחבלים בין הסלון למקלחת בביתו, ושמר על המשפחה בממ"ד גם כשכל הבית עלה באש.
"בשעה תשע התחילו הודעות: 'הם אצלי, שורפים לי את הבית, שמישהו יעזור לי, אני פצוע, תשלחו מישהו'. ואין מי לשלוח. אז הבנתי את האירוע. ב־09:20 שמעתי רעש חזק אצלי במרפסת. אמרתי לאשתי: 'אני חייב לצאת, אין לי ברירה, לפחות אתם תשרדו'. יצאתי מהממ"ד וראיתי מחלון השירותים בין 10 ל־15 מחבלים. באינסטינקט רציתי לירות עליהם, איכשהו עצרתי ברגע האחרון ואמרתי – אעשה להם מארב בתוך הבית. מי שייכנס, אני אירה בו.
"הייתה לי פלדלת והם לא הצליחו לפתוח אותה. אחד המחבלים נכנס דרך החלון. ברגע שהוא הוציא את הראש, נתתי בו שתי יריות מטווח כמעט אפס. הוא נפל החוצה, ואז כל החבר'ה שם התחילו לצעוק באטרף. הגיע לוחם, ריסס לי את הבית, זרק רימון. רצתי מהר לחדר של ההורים, הייתה שם מקלחת, נשכבתי שם. הרימון התפוצץ, לקח לי זמן להתאושש. יצאתי החוצה מהמסדרון וראיתי מחבל נעמד במטבח. הוא הרים את הראש, ראה אותי, נבהל. התקדמתי אליו, יריתי בו שתי יריות בפלג גוף עליון. הוא נפל, ואז עוד יותר נהייתה המולה בחוץ. הגיעו עוד לוחמים, ירו על הבית, זרקו עוד רימון. רצתי לאותו מקום, התחבאתי. במקרה הזה הוא לא התפוצץ.
"ברימון השלישי שוב התחבאתי בשירותים. הם שינו אסטרטגיה, באו אליי מאחורה. הפעם כשראיתי שהם מסתודדים לא חיכיתי שייכנסו, הפעלתי עליהם את כל המחסנית שהייתה לי, מה שנשאר. נזרק לי רימון לתוך החדר ורצתי מהר למבואה של הממ"ד. כשיצאתי לכיוון החדר, ראיתי שזרקו לי בקבוק תבערה והמזרן נדלק. התחלתי להילחץ. אמרתי, עדיף שהבית יישרף ואני אכנס לממ"ד. חזרתי לממ"ד, צעקתי לאשתי 'תפתחי לי'. היא לא האמינה שאני חי.
"נשארנו בממ"ד והשרפה כנראה כבתה. אחרי שעה־שעתיים הם חזרו אליי הביתה, ירו על דלת הממ"ד מרחוק, ואז שרפו את הבית עד היסוד. שמתי מגבת בדלת, אמרתי לאשתי: 'נחכה כמה שאנחנו יכולים, כי אם נצא מהחלון, בטח מכוונים עלינו קנה'.
"בשלב מסוים אשתי אמרה לי 'אנחנו חייבים לצאת'. פתחתי חלון, אשתי הוציאה את כל הילדים. כשעמדתי על אדן החלון הגיע כוח ימ"ס. לוחם התקרב לכיווני, היה בטוח שאני מחבל. ראיתי את כל הלייזרים עליי, צעקתי להם 'שמע ישראל', שידעו שאני יהודי. הם עדיין לא האמינו. מפקד הכוח תפס את היד של אשתי ואמר 'מי זה?'. היא אמרה לו, 'בעלי'. הוא שאל 'איך קוראים לו?', והיא ענתה 'ירון, תעזוב אותו'. רק אז הוא השתכנע".
פירסומים נוספים על סיפור הגבורה של ירון מאור:
הסיפור כפי שפורסם במקור ראשון:
ירון מאור, תושב ניר־עוז. ניהל קרב מול מחבלים בין הסלון למקלחת בביתו, ושמר על המשפחה בממ"ד גם כשכל הבית עלה באש.
"בשעה תשע התחילו הודעות: 'הם אצלי, שורפים לי את הבית, שמישהו יעזור לי, אני פצוע, תשלחו מישהו'. ואין מי לשלוח. אז הבנתי את האירוע. ב־09:20 שמעתי רעש חזק אצלי במרפסת. אמרתי לאשתי: 'אני חייב לצאת, אין לי ברירה, לפחות אתם תשרדו'. יצאתי מהממ"ד וראיתי מחלון השירותים בין 10 ל־15 מחבלים. באינסטינקט רציתי לירות עליהם, איכשהו עצרתי ברגע האחרון ואמרתי – אעשה להם מארב בתוך הבית. מי שייכנס, אני אירה בו.
"הייתה לי פלדלת והם לא הצליחו לפתוח אותה. אחד המחבלים נכנס דרך החלון. ברגע שהוא הוציא את הראש, נתתי בו שתי יריות מטווח כמעט אפס. הוא נפל החוצה, ואז כל החבר'ה שם התחילו לצעוק באטרף. הגיע לוחם, ריסס לי את הבית, זרק רימון. רצתי מהר לחדר של ההורים, הייתה שם מקלחת, נשכבתי שם. הרימון התפוצץ, לקח לי זמן להתאושש. יצאתי החוצה מהמסדרון וראיתי מחבל נעמד במטבח. הוא הרים את הראש, ראה אותי, נבהל. התקדמתי אליו, יריתי בו שתי יריות בפלג גוף עליון. הוא נפל, ואז עוד יותר נהייתה המולה בחוץ. הגיעו עוד לוחמים, ירו על הבית, זרקו עוד רימון. רצתי לאותו מקום, התחבאתי. במקרה הזה הוא לא התפוצץ.
"ברימון השלישי שוב התחבאתי בשירותים. הם שינו אסטרטגיה, באו אליי מאחורה. הפעם כשראיתי שהם מסתודדים לא חיכיתי שייכנסו, הפעלתי עליהם את כל המחסנית שהייתה לי, מה שנשאר. נזרק לי רימון לתוך החדר ורצתי מהר למבואה של הממ"ד. כשיצאתי לכיוון החדר, ראיתי שזרקו לי בקבוק תבערה והמזרן נדלק. התחלתי להילחץ. אמרתי, עדיף שהבית יישרף ואני אכנס לממ"ד. חזרתי לממ"ד, צעקתי לאשתי 'תפתחי לי'. היא לא האמינה שאני חי.
"נשארנו בממ"ד והשרפה כנראה כבתה. אחרי שעה־שעתיים הם חזרו אליי הביתה, ירו על דלת הממ"ד מרחוק, ואז שרפו את הבית עד היסוד. שמתי מגבת בדלת, אמרתי לאשתי: 'נחכה כמה שאנחנו יכולים, כי אם נצא מהחלון, בטח מכוונים עלינו קנה'.
"בשלב מסוים אשתי אמרה לי 'אנחנו חייבים לצאת'. פתחתי חלון, אשתי הוציאה את כל הילדים. כשעמדתי על אדן החלון הגיע כוח ימ"ס. לוחם התקרב לכיווני, היה בטוח שאני מחבל. ראיתי את כל הלייזרים עליי, צעקתי להם 'שמע ישראל', שידעו שאני יהודי. הם עדיין לא האמינו. מפקד הכוח תפס את היד של אשתי ואמר 'מי זה?'. היא אמרה לו, 'בעלי'. הוא שאל 'איך קוראים לו?', והיא ענתה 'ירון, תעזוב אותו'. רק אז הוא השתכנע".
האתר נועד לתיעוד והנצחת אירועי השביעי באוקטובר. נשמח לעזרתכם הפעילה בשליחת מידע חדש או עדכון/תיקון מידע קיים.
אם זיהיתם תוכן שיש לכם עליו זכויות יוצרים, אנא שלחו לנו פניה ונסיר אותו או נשייך אותו אליכם, בהתאם לבקשתכם.
נדרש שיקול דעת בכניסה לתכנים הנושאים סימן של אזהרת צפייה.
