אופקים: זוג האחים שיצא אל התופת להגן על העיר, לא נפרדו גם במותם – מקור ראשון

פורסם במקור ראשון, על ידי עטרה גרמן.

"אני צועקת 'אריאל, אריאל', והוא לא מסתכל אחורה"

אריאל רפאל גורי ז"ל, 30, סטודנט להנדסת חשמל; אחיו רואי חיים גורי ז"ל, 22, חייל בגולני. יצאו להילחם במחבלים, משכו אליהם את האש וכך הצילו אזרחים.

עדותה של הדר גורי, רעייתו של אריאל:

"התארחנו אצל ההורים של אריאל בשמחת תורה. אין להם ממ"ד, אנחנו קמים מהאזעקות, אחרי מטח הרקטות שומעים יריות קרוב אלינו. רואי שנמצא ברגילה יצא החוצה, ואני בשער הבית לידו. אריאל חולף על פנינו עם האקדח שלוף, רץ לכיוון היריות, רואי רץ אחריו בידיים חשופות, ואני אחריהם, צועקת 'אריאל, אריאל'. הוא היה כל כך חדור מטרה שהוא לא הסתכל אחורה. הוא רק צעק לרואי 'לך אחורה, תחזור הביתה'.

"התקדמנו הלאה, אריאל תפס מחסה מאחורי חומה. נעמדתי במרחק של חמישים מטר ממנו, הוא דרוך עם האקדח, יורה לעבר המחבלים. לפתע הוא מסתובב חזרה לכיווני כי החוליה ממש מולו. אז אני רואה חמישה מחבלים יוצאים מאחורי החומה, יורים בו ממרחק קצר מאוד, והוא נופל. רואי נמצא לא רחוק ממנו, ואחרי כמה דקות נהרג גם.

"המחבלים ממשיכים לכוון את הנשק שלהם אליי ואל כל מי שבחוץ. אני רצה לרחוב סמוך ונכנסת לאחד הבתים. השכנה אומרת לי שיש לי דם ברגל, לא שמתי לב שירו בי. כשהגיעו כוחות פינו אותי לסורוקה. רציתי ללכת לראות מה עם אריאל, לחפש סימן חיים ממנו, אבל כבר בזמן שהתחבאתי הבנתי שאריאל לא בחיים. אף אחד לא אמר לי, הרגשתי שהוא נהרג.

"אריאל ורואי יצאו להילחם ולהגן על העיר. הם היו אמיצים ורצו להציל אנשים. אריאל משך את האש אליו, וככה אנשים שהיו בחוץ הספיקו לברוח. הוא ורואי היו קרובים, לא נפרדו גם במותם".

אופקים: זוג האחים שיצא אל התופת להגן על העיר, לא נפרדו גם במותם – מקור ראשון

פורסם במקור ראשון, על ידי עטרה גרמן.

"אני צועקת 'אריאל, אריאל', והוא לא מסתכל אחורה"

אריאל רפאל גורי ז"ל, 30, סטודנט להנדסת חשמל; אחיו רואי חיים גורי ז"ל, 22, חייל בגולני. יצאו להילחם במחבלים, משכו אליהם את האש וכך הצילו אזרחים.

עדותה של הדר גורי, רעייתו של אריאל:

"התארחנו אצל ההורים של אריאל בשמחת תורה. אין להם ממ"ד, אנחנו קמים מהאזעקות, אחרי מטח הרקטות שומעים יריות קרוב אלינו. רואי שנמצא ברגילה יצא החוצה, ואני בשער הבית לידו. אריאל חולף על פנינו עם האקדח שלוף, רץ לכיוון היריות, רואי רץ אחריו בידיים חשופות, ואני אחריהם, צועקת 'אריאל, אריאל'. הוא היה כל כך חדור מטרה שהוא לא הסתכל אחורה. הוא רק צעק לרואי 'לך אחורה, תחזור הביתה'.

"התקדמנו הלאה, אריאל תפס מחסה מאחורי חומה. נעמדתי במרחק של חמישים מטר ממנו, הוא דרוך עם האקדח, יורה לעבר המחבלים. לפתע הוא מסתובב חזרה לכיווני כי החוליה ממש מולו. אז אני רואה חמישה מחבלים יוצאים מאחורי החומה, יורים בו ממרחק קצר מאוד, והוא נופל. רואי נמצא לא רחוק ממנו, ואחרי כמה דקות נהרג גם.

"המחבלים ממשיכים לכוון את הנשק שלהם אליי ואל כל מי שבחוץ. אני רצה לרחוב סמוך ונכנסת לאחד הבתים. השכנה אומרת לי שיש לי דם ברגל, לא שמתי לב שירו בי. כשהגיעו כוחות פינו אותי לסורוקה. רציתי ללכת לראות מה עם אריאל, לחפש סימן חיים ממנו, אבל כבר בזמן שהתחבאתי הבנתי שאריאל לא בחיים. אף אחד לא אמר לי, הרגשתי שהוא נהרג.

"אריאל ורואי יצאו להילחם ולהגן על העיר. הם היו אמיצים ורצו להציל אנשים. אריאל משך את האש אליו, וככה אנשים שהיו בחוץ הספיקו לברוח. הוא ורואי היו קרובים, לא נפרדו גם במותם".

שתף את חברך
כתבות שאולי פספסת

עדותה של אלינה מאסטר ששרדה במיגונית בכביש 232 – כאן

עדותה של עמית סלע – במסגרת פרוייקט Survived To Tell

עדותו של נהוראי לוי – במסגרת פרוייקט Survived To Tell

עדותו של מאור בן יאיר – במסגרת פרוייקט Survived To Tell

כתבות שאולי פספסת
חיפוש חופשי
חיפוש שם להדלקת נר
מבקרים יקרים!

האתר נועד לתיעוד והנצחת אירועי השביעי באוקטובר. נשמח לעזרתכם הפעילה בשליחת מידע חדש או עדכון/תיקון מידע קיים.

*

אם זיהיתם תוכן שיש לכם עליו זכויות יוצרים, אנא שלחו לנו פניה ונסיר אותו או נשייך אותו אליכם, בהתאם לבקשתכם. 

*

נדרש שיקול דעת בכניסה לתכנים הנושאים סימן של אזהרת צפייה.