תכנים נוספים שפורסמו על טובה גורן ז"ל:
מתוך דף האינסטגרם של משרד החינוך:
טובה הייתה מורה לתנ"ך ספרות ומחנכת בבית חינוך שער הנגב. טובה הייתה מורה אהובה שתכננה כבר את הפנסיה שלה, אך המשיכה לעבוד ולבשל. טובה גרה כל חייה ביישובי העוטף. בשנים האחרונות היא גרה בכפר עזה, שם היא נרצחה, יחד עם בתה, ארן.
יפעת פינטו: טובה הייתה המחנכת האגדית של נעל"ה. כמורה חיילת בשער הנגב, הייתי מגיעה כל יום רביעי לכפר עזה, לעזור לילדי נעל"ה בהכנה למתכונות ובגרויות. ובעצם בשיתוף, משחק, צחוקים, רכילויות.. כיף צרוף". יהי זכרה ברוך
מתוך דברים שכתב אדי ווסר לזכרה ולזכר ארן גורן (ביתה) ז"ל:
טובה וארן גורן – הלוויות מספר 50 ו 51 של קיבוץ ״כפר עזה״ (ההלוויה נערכה אתמול לא מצאתי די כוחות אתמול אז היום) הקונוטציה כשאני נתקל במספרים בלתי נתפסים, היא תמיד לשואה, מצטער אבל כן, זו ״שואה שלנו״. ועוד דבר לפני שאספר על הלוויה, אני חושב שהיום, לראשונה ראיתי את מי שלוקח על עצמו את אירגון כל העצב הזה, מתפרק. בן אנוש לא בנוי לשאת את זה.
טובה גורן- נדמה לי שהודעת שלוש האותיות האחרונות אשר שלחה טובה מהממ״ד כמה דקות לפני שנרצחו היא ובתה, מסמלת לא רק אותה, אלא את אי-יכולת התפיסה של מה שהם עברו ולהבדיל כולנו עוברים. טובה כתבה לאחיה בהודעה האחרונה…״חחח״. עוד לפני שהכרתי את טובה, הכרתי את פאר בישוליה. לטובה ואייל ז״ל, הייתה מסעדה בישוב ״דוגית״ שבגוש קטיף. היינו קופצים לשם לארוחת דגים טובה, דגים שאייל היה דג. צחוק הגורל, שביום פרוץ האינתיפדה השניה ספטמבר 2000 ישבנו במסעדה שלה, עת ראינו שהתחילו המהומות, הבנו שזמן לא רגיל הוא זה וברחנו לביתנו, ואנחנו חשבנו אז שמצבנו רע.
בלוויה, אבירם, האח של טובה והדוד של ארן, ספד, ״חונכנו כאנשי שלום, לא אנשי מלחמה, אוהבים ולא שונאים מאמינים בטוב ולא ברע״. הוא הזכיר כמה טובה היתה ״צבעונית יחודית מיוחדת, הכל מכל הלב״. החיים של טובה לא היו קלים, היא שרדה משבר כלכלי, אייל חלה והיא טיפלה בו במסירות אין קץ עד פטירתו. טובה חינכה דורות של תלמידים בדרכה היחודית, במקביל ניהלה קייטרינג. בקיצור ״עבדה כמו משוגעת״. אבל תמיד עם חיוך כיאה לשמה.
אורלי הגיסה, בזעקה סיפרה על הטיפול באייל מעורר ההשראה, על היותה כמו לביאה מסורה לתלמידים עם קשר עמוק. על כך שהספיקה לעשות קייטרינג בהפסקות מביה״ס ובין לבין לטפל באייל. ״כשאייל נפטר הביאתי אותך קרוב אלי זה מה שהיה לי״.
אורלי סיימה ב״כפיים עד השמיים עבור טובה וארן וכל אלה שנמצאים למעלה״. אין אחד בקהל שלא מחא כף ומחה דמעה. חיה שלי, חברתה להוראה (טובה פרשה ב 1.9.23) בבית חינוך שער הנגב, סיפרה שכשהכירה אותה לפני 20 שנה שאלה אותה ״טובה מה באת ללמד? ונענתה: הכל. כמתבקש נשאלה: מה את טובה בהכל? והשיבה: לא יודעת הכל, אבל יודעת ללמד״! וגם הזכירה שלמרבה האירוניה היא היתה שותפה בצוות יחד עם פלשתינאים ובני הפזורה בדווית, לבנית תכנית לעת שלום!
ארן גורן: אבירם הדוד ספד לארן האהובה היפה בנשים, נתנה מכל הלב לא הפסיקה לחיות ולזרוא אור בכל מקום. חברה של ארן (סליחה שלא שמעתי את שמה), סיפרה על המון חברות, מסירות והומור. ארן לא היתה אמורה להיות בקיבוץ בשבת השחורה, היא באה לעזור לאמא בקייטרינג של ה״עפיפוניידה״, ״אבל ״אמור״ שם של דג״. וסיימה ״לא נשתוק לא ננוח עד שנדאג שאנשים לא יופקרו שוב.
המנהל של ארן בעמותת ״קמבק לשיקום עוברי חוק לשעבר״, ספד לארן: ״שנתיים כותבים יחד זה פעם ראשונה שאני כותב לבד. ראית אנשים בצורה שלא הכרתי מעודי סננת את כל רעשי הרקע. היתה לך אמונה מלאה באנשים. וראית כמטרה לשנות תפיסה על הדרך שהחברה מסתכלת על החלש״.
הדודה אורלי סיפרה ״על ארן יפה ומוכשרת. תמיד תמכת, וכמה סמלי זה שנרצחת כשבאת לעזור בקייטרינג לעפיפוניאדה של הקיבוץ״. אהרל׳ה רוטשטיין. המנהל המיתולוגי של בית חינוך שער הנגב, שבמעל 25 שנות חברות, מעולם לא ראיתי אותו כה כואב, ספד לטובה וארן ופתח באלתרמן ו״מגש הכסף״: …וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט. עֵין שָׁמַיִם אוֹדֶמֶת תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים. אמר, ״הגבולות עשנים והארץ לא תשקוט יותר לעולם״. והוסיף, ״טובה וארן איך ניצחתם מכל משבר, טובה של גבורה וחריצות אין סופית. רצית לחנך רק כיתות קשות כי מי כמוך ידע לליבו של ילד כזה פתחת לילדים עולם תוכן ערכי. אין הגיון בזה שמחנך קובר מחנכת ולבתה לא מאמין שאני כותב הספד״.
אהרל׳ה היקר והשבור הוסיף: ״תפגשי את תלמידנו הם מחכים למטעמים ולאהבה. איבדנו כיתה שלמה (לא מאמין שאני כותב את זה), הם זקוקים לדמות מוכרת. נוחו בשלום כי אתם זקוקות למנוחה. המוזיקאי נעם שר עם כל הקהל את השיר עמו נרדמו כל ילדיה ונכדיה של טובה והיה גם צלצול הטלפון שלה. שירה של לאה גולדברג:
פזמון ליקינטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה,
בפרחים אשר הנצו בגינה,
בציצי היקינטון, בגננו הקטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה.
ואומרת הלבנה לעננים,
תנו טיפה ועוד טיפונת לגנים
שיפרח היקינטון בגננו הקטון,
כך אומרת הלבנה לעננים.
בא הגשם וצלצל בחלוני,
שר ניגון עליז לפרח בגני,
וענה היקינטון בשמחה ובששון,
למטר אשר צלצל בחלוני.
ומחר נצא כולנו אל הגן,
ונראה שם את הפרח הלבן,
ולכבוד היקינטון, בני ישיר את הפזמון,
ושמחה גדולה מאוד תהיה בגן.
ואני, לא יכולתי עוד והלכתי, גם כי זה שיר איתו אנחנו מרדימים את נכדתנו
תכנים נוספים שפורסמו על טובה גורן ז"ל:
מתוך דף האינסטגרם של משרד החינוך:
טובה הייתה מורה לתנ"ך ספרות ומחנכת בבית חינוך שער הנגב. טובה הייתה מורה אהובה שתכננה כבר את הפנסיה שלה, אך המשיכה לעבוד ולבשל. טובה גרה כל חייה ביישובי העוטף. בשנים האחרונות היא גרה בכפר עזה, שם היא נרצחה, יחד עם בתה, ארן.
יפעת פינטו: טובה הייתה המחנכת האגדית של נעל"ה. כמורה חיילת בשער הנגב, הייתי מגיעה כל יום רביעי לכפר עזה, לעזור לילדי נעל"ה בהכנה למתכונות ובגרויות. ובעצם בשיתוף, משחק, צחוקים, רכילויות.. כיף צרוף". יהי זכרה ברוך
מתוך דברים שכתב אדי ווסר לזכרה ולזכר ארן גורן (ביתה) ז"ל:
טובה וארן גורן – הלוויות מספר 50 ו 51 של קיבוץ ״כפר עזה״ (ההלוויה נערכה אתמול לא מצאתי די כוחות אתמול אז היום) הקונוטציה כשאני נתקל במספרים בלתי נתפסים, היא תמיד לשואה, מצטער אבל כן, זו ״שואה שלנו״. ועוד דבר לפני שאספר על הלוויה, אני חושב שהיום, לראשונה ראיתי את מי שלוקח על עצמו את אירגון כל העצב הזה, מתפרק. בן אנוש לא בנוי לשאת את זה.
טובה גורן- נדמה לי שהודעת שלוש האותיות האחרונות אשר שלחה טובה מהממ״ד כמה דקות לפני שנרצחו היא ובתה, מסמלת לא רק אותה, אלא את אי-יכולת התפיסה של מה שהם עברו ולהבדיל כולנו עוברים. טובה כתבה לאחיה בהודעה האחרונה…״חחח״. עוד לפני שהכרתי את טובה, הכרתי את פאר בישוליה. לטובה ואייל ז״ל, הייתה מסעדה בישוב ״דוגית״ שבגוש קטיף. היינו קופצים לשם לארוחת דגים טובה, דגים שאייל היה דג. צחוק הגורל, שביום פרוץ האינתיפדה השניה ספטמבר 2000 ישבנו במסעדה שלה, עת ראינו שהתחילו המהומות, הבנו שזמן לא רגיל הוא זה וברחנו לביתנו, ואנחנו חשבנו אז שמצבנו רע.
בלוויה, אבירם, האח של טובה והדוד של ארן, ספד, ״חונכנו כאנשי שלום, לא אנשי מלחמה, אוהבים ולא שונאים מאמינים בטוב ולא ברע״. הוא הזכיר כמה טובה היתה ״צבעונית יחודית מיוחדת, הכל מכל הלב״. החיים של טובה לא היו קלים, היא שרדה משבר כלכלי, אייל חלה והיא טיפלה בו במסירות אין קץ עד פטירתו. טובה חינכה דורות של תלמידים בדרכה היחודית, במקביל ניהלה קייטרינג. בקיצור ״עבדה כמו משוגעת״. אבל תמיד עם חיוך כיאה לשמה.
אורלי הגיסה, בזעקה סיפרה על הטיפול באייל מעורר ההשראה, על היותה כמו לביאה מסורה לתלמידים עם קשר עמוק. על כך שהספיקה לעשות קייטרינג בהפסקות מביה״ס ובין לבין לטפל באייל. ״כשאייל נפטר הביאתי אותך קרוב אלי זה מה שהיה לי״.
אורלי סיימה ב״כפיים עד השמיים עבור טובה וארן וכל אלה שנמצאים למעלה״. אין אחד בקהל שלא מחא כף ומחה דמעה. חיה שלי, חברתה להוראה (טובה פרשה ב 1.9.23) בבית חינוך שער הנגב, סיפרה שכשהכירה אותה לפני 20 שנה שאלה אותה ״טובה מה באת ללמד? ונענתה: הכל. כמתבקש נשאלה: מה את טובה בהכל? והשיבה: לא יודעת הכל, אבל יודעת ללמד״! וגם הזכירה שלמרבה האירוניה היא היתה שותפה בצוות יחד עם פלשתינאים ובני הפזורה בדווית, לבנית תכנית לעת שלום!
ארן גורן: אבירם הדוד ספד לארן האהובה היפה בנשים, נתנה מכל הלב לא הפסיקה לחיות ולזרוא אור בכל מקום. חברה של ארן (סליחה שלא שמעתי את שמה), סיפרה על המון חברות, מסירות והומור. ארן לא היתה אמורה להיות בקיבוץ בשבת השחורה, היא באה לעזור לאמא בקייטרינג של ה״עפיפוניידה״, ״אבל ״אמור״ שם של דג״. וסיימה ״לא נשתוק לא ננוח עד שנדאג שאנשים לא יופקרו שוב.
המנהל של ארן בעמותת ״קמבק לשיקום עוברי חוק לשעבר״, ספד לארן: ״שנתיים כותבים יחד זה פעם ראשונה שאני כותב לבד. ראית אנשים בצורה שלא הכרתי מעודי סננת את כל רעשי הרקע. היתה לך אמונה מלאה באנשים. וראית כמטרה לשנות תפיסה על הדרך שהחברה מסתכלת על החלש״.
הדודה אורלי סיפרה ״על ארן יפה ומוכשרת. תמיד תמכת, וכמה סמלי זה שנרצחת כשבאת לעזור בקייטרינג לעפיפוניאדה של הקיבוץ״. אהרל׳ה רוטשטיין. המנהל המיתולוגי של בית חינוך שער הנגב, שבמעל 25 שנות חברות, מעולם לא ראיתי אותו כה כואב, ספד לטובה וארן ופתח באלתרמן ו״מגש הכסף״: …וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט. עֵין שָׁמַיִם אוֹדֶמֶת תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים. אמר, ״הגבולות עשנים והארץ לא תשקוט יותר לעולם״. והוסיף, ״טובה וארן איך ניצחתם מכל משבר, טובה של גבורה וחריצות אין סופית. רצית לחנך רק כיתות קשות כי מי כמוך ידע לליבו של ילד כזה פתחת לילדים עולם תוכן ערכי. אין הגיון בזה שמחנך קובר מחנכת ולבתה לא מאמין שאני כותב הספד״.
אהרל׳ה היקר והשבור הוסיף: ״תפגשי את תלמידנו הם מחכים למטעמים ולאהבה. איבדנו כיתה שלמה (לא מאמין שאני כותב את זה), הם זקוקים לדמות מוכרת. נוחו בשלום כי אתם זקוקות למנוחה. המוזיקאי נעם שר עם כל הקהל את השיר עמו נרדמו כל ילדיה ונכדיה של טובה והיה גם צלצול הטלפון שלה. שירה של לאה גולדברג:
פזמון ליקינטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה,
בפרחים אשר הנצו בגינה,
בציצי היקינטון, בגננו הקטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה.
ואומרת הלבנה לעננים,
תנו טיפה ועוד טיפונת לגנים
שיפרח היקינטון בגננו הקטון,
כך אומרת הלבנה לעננים.
בא הגשם וצלצל בחלוני,
שר ניגון עליז לפרח בגני,
וענה היקינטון בשמחה ובששון,
למטר אשר צלצל בחלוני.
ומחר נצא כולנו אל הגן,
ונראה שם את הפרח הלבן,
ולכבוד היקינטון, בני ישיר את הפזמון,
ושמחה גדולה מאוד תהיה בגן.
ואני, לא יכולתי עוד והלכתי, גם כי זה שיר איתו אנחנו מרדימים את נכדתנו
האתר נועד לתיעוד והנצחת אירועי השביעי באוקטובר. נשמח לעזרתכם הפעילה בשליחת מידע חדש או עדכון/תיקון מידע קיים.
אם זיהיתם תוכן שיש לכם עליו זכויות יוצרים, אנא שלחו לנו פניה ונסיר אותו או נשייך אותו אליכם, בהתאם לבקשתכם.
נדרש שיקול דעת בכניסה לתכנים הנושאים סימן של אזהרת צפייה.
