בנם של ארנה ושל ציון כהן ז"ל סגן אלוף בחיל האוויר. ב-2009 התגייס ושירת כקצין קשר קרבי. הוא השתחרר ב-2014 והמשיך לשרת במילואים לאורך כל חייו.

דניאל גדל בשכונת הבורסה ברמת גן, למד בבית הספר היסודי ״המתמיד״ ואח״כ בתיכון ״אהל-שם״. ילד חברותי ומלא חיים; רציני וקפדן מצד אחד, אבל גם ׳שטותניק׳ ומלא הומור. הוא אהב לשחק עם חבריו משחקי ספורט כמו כדורגל וטניס, ואת חוש ההומור הייחודי שלו הביא לידי ביטוי בשירים, ציורים וסרטים מצחיקים שהוא וחבריו יצרו יחד בשעות הפנאי.

רכש מאמו אהבה גדולה לעולם הטבע והבוטניקה. טייל באופן קבוע בחיק הטבע, ליקט ולמד את שמותיהם של אינספור סוגי צמחים. בטיוליו הרבים בעולם תר אחר נופים מרוחקים ואקזוטים במקומות שונים בעולם.

דניאל מאוד אהב מוזיקה, מה שהתחיל כהאזנה וחקירה מעמיקה של ז'אנרים מוזיקליים שונים, המשיך ללימודי תאוריה מוזיקלית והפקה של מוזיקה אלקטרונית במכללות b.p.m ורימון.

תחת שם הבמה "נישה" הוא יצר מוזיקה אלקטרונית, תקלט והופיע במסיבות בארץ ובעולם.
דניאל היה אדם של חופש והרפתקאות. הוא טייל בכל העולם, התנדב כמדריך במחנות נוער של הקהילה היהודית בארה"ב וטייל כתרמילאי בדרום-אמריקה ובהודו.
דניאל אהב לצאת ולבלות, אהב מסיבות, ובשנים האחרונות הפך לבן-בית בסצנת מוזיקת הטראנס המקומית.

דניאל היה אדם חברותי מאוד, כריזמטי עם אופי כובש ומוביל. תמיד מוקף באנשים וחברים, ובכל סיטואציה, נוכחותו בולטת ומורגשת. תמיד היה דעתן והביע את דעותיו בבהירות ונחרצות, אך תמיד קיבל ואהב אנשים מכל הטעמים, הסוגים והדעות.

ב-7 לאוקטובר דניאל הגיע למסיבת הטבע "פסיידאק", להופיע ולנגן עם יצירות המוסיקה שלו. הוא עלה לנגן בשעה 6:00-4:30 בבוקר. מיד לאחר שסיים החל ירי הטילים. הוא כתב לאמו ואחותו "הכל בסדר, מחכים שירגע כדי לעוף מפה".
הוא ניסה להימלט משם ברכב יחד עם חבר, אך מיד הם נתקלו במחבלים שהחלו לירות לעברם. דניאל נורה בחזה. חברו שנפצע גם כן הוציא אותו מהרכב וניסה לטפל בו, אך נאלץ להימלט ברגע שחוליית המחבלים התקרבה לעברם. דניאל שכבר היה פצוע קשה בשלב זה לא יכל להימלט.

הוא הותיר אחריו אם, אחות, גיס, אחיינים והמוני חברים כואבים.